פסק-דין בתיק ב"ל 11202-03-12

1.                התובע הגיש לנתבע שתי תביעות נפרדות ( נ/1, נ/2) להכיר בשני אירועים מהתאריכים 23.6.10 ו- 3.9.10, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעות המונח בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק).

הנתבע דחה את התביעות במכתביו מיום 31.3.11, משלא הוכחו האירועים התאונתיים הנטענים. כנגד כך הוגשה התביעה דנן. 

2.                לאחר שמיעת עדות התובע, אשר מסר את עדותו הראשית בתצהיר ונחקר עליו בחקירה נגדית - הודיעו הצדדים לבית הדין על הסכמתם למינוי מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה ברגלו ובברכו הימנית של התובע לבין האירוע התאונתי בעבודתו מיום 23.6.10 בלבד, תוך הסכמה למחיקת התביעה ביחס לתאונה הנוספת מיום 3.9.10 והסכמה בדבר היעדר זכאות התובע לדמי פגיעה ביחס לתאונה הראשונה מיום 23.6.10, נוכח עדות התובע כי המשיך להתייצב במקום עבודתו אף בימים בגינם קיבל תעודות אי כושר (ר' עמ' 4 ו- 6).

3.                אלו הן עובדות המקרה, המוסכמות אף הן על הצדדים:

א.                התובע יליד 1943.

ב.                התובע הינו בעלים ומנהל של עסק בתחום המתכת.

ג.                  ביום 23.6.10 בעת שפרק לבדו מטנדר מעקה מתכת במשקל 20 עד 30 ק"ג, וכאשר הסתובב עם המעקה בידיו לכיוון ימין על מנת להניח את המעקה על הקרקע, חש סיבוב ברגלו הימנית וכאב חד.

מינוי מומחה וחוות דעתו

4.                ביום 15.11.12 מונה דר' צין דן כמומחה-יועץ רפואי מטעם בית הדין (להלן - המומחה) וחוות דעתו ניתנה ביום 18.12.12 (להלן - חוות הדעת).

5.                בחוות דעתו, ציין המומחה כי על פי החומר הרפואי שעמד לפניו, הליקוי בברכו הימנית של התובע הינו שינויים שחיקתיים של סחוס הברך, כאשר בתיקו הרפואי של התובע קיימים רישומים החל משנת 2000 המעידים על חבלות חוזרות בברך ימין. עוד הסביר המומחה כי בצילומי הרנטגן ממועדים שונים ומבדיקת מיפוי עצמות, אשר בוצעה לתובע יותר מפעם אחת הודגם ממצא של שינויים ניווניים בכל מדורי הברך, בעיקר במדור הפטלופמורלי.

6.                על יסוד אבחנה זו, קבע המומחה כי האירוע התאונתי מיום 23.6.10 " גרם להחמרה זמנית וחולפת במצב הברך", כאשר התובע נבדק למחרת החבלה ושוב בשבוע שלאחריה ופנייתו העוקבת לרופא היתה רק ביום 5.9.10, "לאחר מעידה נוספת שגרמה שוב לכאב בברך." לסיכום שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה לבין הפגימה בברך וימי אי הכושר שנרשמו לתובע בגין האירוע, ציין המומחה כדלקמן:

"בהתחשב בגילו של התובע ביום קרות האירוע הנדון, כבן 67, ובהינתן המצב הידוע של הברך קודם לארוע, אין כל עדות לנזק חדש אשר נגרם לברך ימין כתוצאה מהחבלה ביום 23.6.10.

אי הכושר שנרשם בעקבות האירוע, מתאריך 24.6.10 ועד 9.7.10, נגרם במישרין עקב התאונה הנדונה.

בנוגע לתקופה שאחריה, העובדה היא שמר פיסו חזר לעבודה ובמהלכה, ביום 3.9.10, נגרמה חבלה נוספת לברך. תקופת אי הכושר הנוספת, דהיינו מיום 10.7.10 ועד 2.9.10, נרשמה בדיעבד, על סמך קביעת רופא תעסוקתי אשר לא התייחס במפורש לתקופה זו ואשר לא היה מודע לארוע הנוסף מיום 3.9.10. לדעתי, אין לייחס תקופת אי כושר זו לתאונה הנדונה."

7.                חוות הדעת הועברה לעיון הצדדים, תוך שניתנה בידם האפשרות להפנות למומחה שאלות הבהרה אודות חוות דעתו. משלא הוגשו בקשות לשאלות הבהרה מטעם מי מהצדדים, ניתן צו לסיכומים והצדדים הגישו את סיכומי טיעוניהם בכתב.

8.                בסיכומיו, טען התובע כי יש להכיר בפגימה בברכו כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק, זאת על יסוד קביעת המומחה, כי אי הכושר שנרשם לתובע בעקבות האירוע מיום 24.6.10 ועד ליום 9.7.10 נגרם במישרין עקב האירוע בעבודה.

9.                מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להידחות, נוכח קביעות המומחה בחוות דעתו כי האירוע מיום 23.6.10 גרם " להחמרה זמנית וחולפת" במצב הברך הימנית של התובע, וכי בהתחשב בגילו המתקדם של התובע במועד קרות האירוע ובמצבה הרפואי הקודם של הברך " אין כל עדות לנזק חדש" אשר נגרם לברך כתוצאה מהאירוע מיום 23.6.10. עוד טען הנתבע בסיכומיו ביחס לתקופת אי הכושר שהוכרה על ידי המומחה, כי אין התובע זכאי לדמי פגיעה, משאין חולק כי המשיך לעבוד בתקופת אי הכושר.

דיון והכרעה

10.           לאחר שנתנו דעתנו לטיעוני הצדדים ובחנו את חוות דעת המומחה, הגענו לידי מסקנה כי יש לראות באותה "החמרה זמנית וחולפת" במצב הברך הימנית של התובע כתוצאת פגיעה בעבודה, וזאת מהנימוקים שלהלן.